פסק-דין בתיק ת"א 11422-12-08

1.         התובע, אברהם פיירמן, הגיש תובענה להטבת נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. התובע, יליד 24.6.1959, נהג משאית במקצועו, טען שביום 2.1.06 במהלך יום עבודה נפגע על ידי דלת המשאית בה נהג כאשר זו נטרקה בעוצמה על כף ידו הימנית ונקטעו קצות אצבעות 4 ו- 5 באותה יד.

2.         הנתבעת הכחישה חבותה היות והכחישה את התרחשות אירוע התאונה כפי שתוארה.

ראיות התובע

3.         התובע הגיש תצהיר נסיבות בו תואר שביום 2.1.06 בשעה 12:30 הגיע עם המשאית למפעל כרמל אולפינים. לצורך פריקת חומרים שהוביל הוא העמיד את המשאית במקום. בתצהיר הוא תאר את התאונה כדלקמן: " במהלך הנסיעה לאחור, עצרתי את המשאית על מנת להוציא את גופי מהמשאית למצב בו אוכל לבדוק ולוודא מה המרחק הנותר להשלמת החניה. תוך שהוצאתי את גופי מהמשאית כאשר גבי מופנה כלפי אחורי המשאית (ומבטי מופנה לאחור) וידי הימנית אוחזת את דופן משקוף הדלת, נטרקה לפתע הדלת (ככל הנראה בגלל משב רוח) ופגעה בעוצמה בקצות אצבעות 4 ו- 5 של ידי הימנית...". הוא תאר שהגיעו למקום הקב"ט ואנשים נוספים והוזעק רופא המפעל שטיפל בו. הוא פונה על ידי אמבולנס לבי"ח רמב"ם.

4.         יצויין שהוגש תצהיר עדות נוסף על ידי אשתו, רחל פיירמן, לעניין סיוע שהעניקה לו.

5.         מבחינת מסמכים המעידים על מהלך הדברים, הוגש רישום שנערך על ידי צוות האמבולנס שם לא פורט שמדובר בתאונת דרכים לפי הקוד שמולא אלא תאונת עבודה בלבד ונאמר כי " הנ"ל בזמן עבודתו נחבל באצבעותיו בכף יד ימין כנראה קטיעה חלקית טופל במקום ע"י צוות אח ורופאה של בתי זיקוק בהכרה מלאה מועבר לרמב"ם להמשך טיפול". לעומת זאת בתעודת חדר מיון נרשם כי "סגר דלת משאית על אצבעות ימין ...".

6.         הנתבעת ערכה חקירה אולם חוקר מטעמה לא הופיע לדיון ועל כן לא הוגש הדו"ח. בנוסף, ביקשה הנתבעת ביום ההוכחות באופן מפתיע להעיד מספר עדים. היות ובקשה זו לא התאימה להוראות שניתנו לגבי ניהול ההליך, לא התרתי להעידם.

החקירה בבית המשפט

7.         ב"כ הנתבעת חקר את התובע אודות האירוע. במהלך חקירתו מסר הנתבע שאין הוא בטוח אם נפגע כאשר רגליו היו על הקרקע או היו על המדרגה של המשאית. למרות ניסיונות ב"כ הנתבעת התובע התעקש שככלל התאונה ארעה כפי שתאר אותה, דהיינו שהאצבעות יד ימין נמחצו בדלת שנטרקה כתוצאה ממשב רוח.

טענות הצדדים בסיכומיהם

8.         באשר לאירוע התאונה ביקש ב"כ התובע ליתן אמון בעדותו. נטען שהנתבעת לא הביאה כלל ראיות ושהעלתה חשדות בעלמא להתרחשות האירוע באופן אחר שאינו תואם את המציאות. נטען שאין כל הגיון בגרסה שלכאורה הועלתה במרומז על ידי הנתבעת (שהתובע נפגע על ידי שופל שפעל במקום ולא על ידי המשאית) היות ובשני המקרים מדובר בתאונת דרכים. נטען שפרטי האירוע מוזכרים באופן כללי בכתובים, דו"ח מד"א ותעודת חדר מיון, אם כי לא בצורה מפורטת אולם נטען שאין הם עומדים בסתירה לגרסת התובע.

9.         באשר לנזק נטען שלתובע נקבעו 10% נכות וב"כ התובע הסתמך על תחשיב הנזק שהגיש.

10.        ב"כ הנתבעת טען שהתובע נהנה מיתרון דיוני כיוון שמדובר בתאונה עצמית בה הוא היה היחיד שנכח במקום. נטען שבכל זאת התובע נושא בנטל להוכיח את תביעתו. נטען שמדובר בעדות יחידה של בעל דין הדורשת סיוע. נטען שבמקום התאונה נכח עד שפרטיו היו ידועים לתובע וחרף האמור לא הוגש תצהיר מטעמו. צויין שהעד הגיע למקום האירוע שניות ספורות לאחר התרחשות התאונה וקיבל פרטים אודותיה והיה זה שהזמין את האמבולנס. נטען שעדות זו היתה צריכה להיות מוגשת על מנת לתמוך בעדות התובע. נטען שההמנעות מלהעיד אותו עד יש לזקוף לחובת התובע.

11.        נטען שגרסת התובע באשר לאופן אירוע התאונה אינה אפשרית מבחינה פיסית או הגיונית. ב"כ הנתבעת טען שאין כל אפשרות שהתובע עמד בתנוחה שתאר עת שירד מהמשאית. יתר על כן, נטען שאילו ירד מהמשאית באופן שתאר, גופו היה חוצץ בין הדלת לבין גוף המשאית ולא מאפשר טריקת הדלת על ידו. נטען שגם אם התובע היה עומד על הקרקע גופו היה חוצץ בין הדלת למשאית וכי מכל מקום התנוחה שהודגמה בתמונה נ/1 אינה הגיונית או אפשרית.

12.        ב"כ הנתבעת טען להעדר עקביות בגרסאות התובע בין התצהיר לבין תשובותיו בחקירתו הנגדית. מעבר לכך, נטען שהתיעוד הרפואי הראשוני, דו"ח האמבולנס, אינו תומך בגרסת התובע וכי כידוע נהגי האמבולנסים ואנשי הצוות הרפואי מקפידים לרשום פרטי אירוע כאשר קיימת מעורבות של רכב. נטען שאילו התובע היה דובר אמת היתה בפיו גרסה אחת בלבד ללא סתירות כפי שנמצאו.

13.        לעניין הנזק חזר ב"כ הנתבעת על האמור בתחשיב מטעמה. נטען שהתאונה הספציפית אינה מפריעה לתובע לעבוד וכי בפועל לא היתה פגיעה בכושר השתכרותו. נטען שיש לנכות בכל מקרה את דמי הפגיעה שהתובע קיבל מהמל"ל בסך 14,042 ש"ח.

דיון

14.        באשר לגרסת התובע, מדובר על גירסה "רזה" במקצת כאשר התובע בלבד הובא לעדות. ככלל, כאשר עיינתי בתצהיר ובתשובותיו לחקירה, התרשמתי שבפיו גירסה כללית אחת והיא כי הגיע לחצר כרמל אולפינים, החנה את המשאית לחניית ביניים על מנת לבדוק כיצד יוכל לפרוק את החומרים המובלים, החל לרדת מהמשאית ובעת הירידה כתוצאה ממשב רוח פתאומי נטרקה הדלת על אצבעות יד ימינו. נכון הוא שפרטי הגרסה השתנו מתשובה לתשובה בחקירה. פעם התובע טען שרגליו היו על מדרגת המשאית ופעם טען שכפי הנראה רגליו היו על הקרקע והשתנו גם פרטים נוספים. אציין שהתרשמתי שמדובר באירוע שקרה באופן פתאומי ושאין התובע בטוח כיצד עמד בדיוק, למרות שהחליט מטעמיו הוא להציג כאילו ידע את כל הפרטים. התובע היה עקבי כאשר טען שלא היה עד ישיר נוסף לתאונה ושהעובד שנמצא במקום כמה עשרות מטרים ממנו הגיע  מייד לאחר קרות התאונה כששמע את זעקות התובע. הנני מוצא סיוע במסמך מחדר המיון, שם תואר זמן קצר לאחר קרות התאונה, פרטיה. אמנם במסמך שנערך על ידי צוות האמבולנס לא מופיע כי מדובר בתאונת דרכים ולא מופיעים פרטים נוספים כגון אופן הפגיעה המדוייק. אולם, כפי שצויין לעיל, אין במסמך גם סתירה לגרסת התובע.

15.        מהותית בעיניי העובדה שמול גרסת התובע לא הציבה הנתבעת גרסה כלשהי ולא הביאה עדים ואף לא דו"ח חקירה, למרות שדו"ח כאמור נערך. נכון הוא שתובע נושא בנטל השכנוע אולם נטל זה אינו עומד בחלל ריק. במקרה הנדון גרסת התובע וראיותיו אשר עמדו לבדן היו משכנעות, בין היתר, כיוון שלא הוצגה גרסה נגדית.